סיפור אמיתי על חייל דתי / אלישע בן אבויה
אגדת זן ישנה מספרת על שני נזירים שבדרכם למנזר הגיעו לנהר. על גדת הנהר עמדה נערה שלא יכלה לחצות את המים. אחד הנזירים נשא אותה על ידיו לצד השני. הנזיר השני לא אמר כלום. בלילה, לפני שהלכו לישון, לא יכול יותר הנזיר השני להתאפק ושאל את הראשון: “איך זה שאתה, נזיר טהור, נשאת אישה על ידיך??” “אני”, אמר הנזיר הראשון, “הורדתי אותה שם, על גדת הנהר. אתה, לעומת זאת, סוחב אותה איתך עד עכשיו!”
—
אחר הצהריים, אוטובוס בין עירוני. בין נוסעי האוטובוס גם צעירה נכה ויפה (פרט חשוב) ונערה המלווה אותה. כשהאוטובוס עוצר בתחנה מבקשת המלווה מאחד הנוסעים להוציא את כיסא הגלגלים מתא המטען. באותו זמן מבקשת הנכה מחייל באוטובוס להוריד אותה לכיסא הגלגלים.
החייל, צעיר דתי. אם ניתן למדוד דתיות לפי גודל הכיפה - דתי מאד.
בלי היסוס הוא נושא את הבחורה הנכה על ידיו. לרגע הוא דומה לחתן הנושא את כלתו כמו באגדות. הוא יפה לה, והיא יפה לו. בזהירות ירד איתה במדרגות האוטובוס והניח בכיסא הגלגלים. במהירות חזר ועלה לאוטובוס, והמשיך לנסוע איתו הלאה.
איך זה אתה, חייל טהור, נשאת אישה על ידיך??
הי חייל! לא ידעת שאסור לגעת באישה?
הי חייל! האם אינך שומר נגיעה?
איך אתה מרשה לעצמך לעבור על איסור הלכתי?
האם אינך מפחד מכיתת היורים של הרב לבנון?
אתה הורדת אותה בכיסא הגלגלים שלה והמשכת בנסיעה. אני סוחב את התמונה שלך נושא אותה בעדינות על ידייך עד עכשיו.
________________________________________________________________-
מתוך הבלוג של אלישע בן אבויה מאתר הארגון ‘ צו פיוס ‘.